פסק-דין בתיק סע"ש 42707-09-12

1.         התובע הועסק על-ידי הנתבעת כאזרח עובד צה"ל בתפקיד נגד תחזוקה ולוגיסטיקה באגד נ.מ של חיל האוויר מתאריך 3.12.1995.

בהתייחס לתביעת התובע שעניינה, היה זכאותו להיות מדורג בדירוג האקדמאיים על יסוד לימודיו לתואר ראשון ותעודת BA במסלול מדעי החברה והרוח, ניתן פסק-דין על-ידי בית הדין האזורי בתאריך 12.9.2010, אשר דחה את תביעת התובע.

במסגרת אותו פסק-דין היתה התייחסות לשאלות, האם התואר שרכש התובע נדרש לצורך ביצוע תפקידו; האם בכך שהנתבעת אישרה את יציאת התובע ללימודים, יש משום הכרה בכך שהלימודים נדרשים לצורך תפקידו של התובע, וכי עם סיומם יוכר התואר שיקבל לצורך דירוגו בדירוג אקדמאיים. כמו כן, היתה התייחסות בפסק הדין לשאלת ההפליה.

2.         באשר לשאלת ההפליה, ובשאלה זו בלבד, הוחזר עניינו של התובע לבית הדין האזורי בפסק דינו של בית הדין הארצי, אשר נתן תוקף להסכמת הצדדים כדלקמן:

"מאחר שבבית הדין האזורי לא התבררה עובדתית שאלת ההפליה ע"י המערער, כאזרח עובד צה"ל, לבין זכויותיהם של אנשי הקבע בתפקיד דומה בכל הקשור בהכרה בתואר אקדמי לעניין דירוג שכר וגמול ב, וכמו כן לא התאפשר למדינה להציג ראיותיה בכל הקשור לשוני הרלוונטי בין שתי הקבוצות, עניינו של המערער בשאלה הזו בלבד יוחזר לבית הדין האזורי.

מובהר בזאת לבית הדין האזורי כי הנטל הראשוני מבחינת המערער כי קיימת הפליה יטען בקשר לנגדת הנוספת, שתלוש השכר שלה צורף לכתב התביעה, או אז יועבר הנטל למדינה על מנת לנסות ולהוכיח כי קיים שוני רלוונטי בין הקבוצות".

3.         לאור פסק דינו של בית הדין הארצי, ניתנה על-ידינו החלטה בתאריך 19.9.12, כי על התובע להגיש תצהירי עדות ראשית שלו ושל הנגדת שתלוש השכר שלה צורף לכתב התביעה, וככל שזו לא תסכים ליתן עדותה הראשית בתצהיר, עליו לזמנה כעדה מטעמו.

לאחר הגשת תצהיר התובע היתה הנתבעת צריכה להגיש תצהירים מטעמה, בהתייחס לאותה סוגיה של הפליה.

4.         לאור פסק דינו של בית הדין הארצי, אין מקום להתייחס לטענות שונות של התובע בהקשר לתביעתו הראשונה, וכל אשר בית הדין האזורי נדרש להתייחס אליו כעת, הינו בחינת טענת ההפליה.

            בהקשר זה אף נציין, כי ב"כ הנתבעת הדגישה במהלך ישיבת ההוכחות, שהיא מתנגדת לכל הרחבת חזית, ושבה והדגישה, כי העניין הוחזר, אך ורק לבחינת סוגית ההפליה (עיין עמ' 8, ש' 4-6 לפרוטוקול).

            עוד ובנוסף נציין, כי האמור בסיכומי התובע באשר לנטל הראיה, אינו מקובל עלינו.

            גם בהתאם לפסק דינו של בית הדין הארצי, הנטל הראשוני להוכיח קיומה של הפליה היה מוטל על התובע, ורק לאחר הרמת נטל זה, עובר הנטל לנתבעת להציג ראיותיה בכל הקשור לשוני בין שתי הקבוצות (אזרחים עובדי צה"ל וחיילים בקבע).

לו היה בית הדין הארצי סובר, כי די בכך שהתובע המציא תלוש שכר של נגדת נוספת בלא שמיעת עדותה, היה בית הדין הארצי קובע, כי התובע הרים את הנטל הראשוני בהתייחס לטענת ההפליה, וכי העניין מוחזר לצורך שמיעת ראיות הנתבעת.

5.         נדגיש, כי הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשנ"ב-1992, כמו גם הוראות חוק שכר שווה לעובדת ולעובד תשנ"ו-1966,  אינן רלוונטיות בענייננו.

            ההפליה הנטענת הינה, בין קבוצת החיילים בצבא קבע לבין אזרחים עובדי צה"ל המבצעים עבודה דומה, ואין המדובר בהפליה אסורה מכח חוק שיווין הזדמנויות, שעניינו איסור הפליה מחמת מין, נטיה מינית, מעמד אישי, היריון, טיפולי פוריות, הורות, גיל, גזע, דת, לאום, ארץ מוצא והשקפה, או השתייכות מפלגתית, או משך שירות המילואים.

כמו כן, אין המדובר בהפליה הקשורה לחוק שכר שווה לעובדת ולעובד,            שכן לא נטען שהתובע הופלה בגין היותו גבר, ובקשת התובע להשוואה הינה, לתנאי אנשי קבע, נשים כגברים.

בעניין זה, הננו מפנים גם לאמור בסעיף 40 לפסק-הדין מ-12.9.2010.

התובע טוען להפליה על רקע השתייכות לקבוצת אזרחים עובדי צה"ל, המבצעת עבודה עבור צה"ל, אשר במהותה דומה לעבודה שמבצעים חיילים בצבא קבע.

נוסיף ונציין, כי האמור בעניין בסעיפים 13-17 לסיכומי הנתבעת, מקובל עלינו.